"כל הקיץ ביום", סיפור קצר של ריי ברדבורי, נכתב במקור בשנת 1959 עבור המגזין לפנטזיה ומדע בדיוני . זהו מבט עתידני על החיים על ונוס. למרות שאנו יודעים כיום שווגה אינה ניתנת למגורים על ידי בני אדם, יצירה זו מתארת מושבה משגשגת, אם כי אומללה, של "גברים ונשים רקטות" ובני משפחותיהם. בוונוס של ברדברי יורד גשם באלימות בעוצמת הוריקן במשך שבע שנים בכל פעם, והשמש פורצת רק במשך שעתיים צפויות בין הגשמים הללו.
מרגוט עברה לגור יחד עם הוריה כשהיתה בת ארבע. היא יכולה לזכור את כדור הארץ ואת הימים החמים, שטופי השמש מילדותה המוקדמת. על ונוס, היא וחבריה האחרים בני תשע ממתינים בדריכות לחלון השעתיים של אור השמש שתהיה הופעתו הראשונה של בעלי הבית של ונוס בעוד שבע שנים. חבריה לכיתה של מרגו לא זוכרים במודע את השמש. הם מקנאים באכזריות שמרגוט עושה.
בכיתה שלהם, הילדים שואלים בהתרגשות את המורה שלהם על האירוע הקרוב. היא אומרת שהמדענים הבטיחו את הדחייה של שעתיים מהתנאים המחרידים שבהם הם חיים. לקראת זה התלמידים שרים שירים, כותבים שירים ומניחים ציורים של ימי שמש על הקירות.
מרגוט, שנראית שטופה ונקזת לעין מהעדר אור השמש, היא לא היחידה שמתרגשת מזה, אבל היא המושפעת ביותר. מאז שהגיעה לנוגה, מעולם לא הצליחה ליהנות מחייה מתחת לאדמה וללא השמש. היא נואשת לחזור לכדור הארץ, או לפחות לראות קצת את השמש.
הילדים הוונוסאנים שונאים את מרגוט. הם חושבים שהיא מוזרה. היא כל כך מיוסרת ממזג האוויר הסוער עד שהיא השתגעה לפעמים וחצי קטטוני לפעמים. היא מסרבת להתקלח, כי זה דומה יותר מדי לקול הגשם, ואינה יכולה להשתתף במשחקים כי היא נעלמה. הילדים מתגרים בה ואומרים שהשמש לא מגיעה.
ברגעים שלפני שהשמש אמורה להופיע, הילדים דוחפים את מרגו במנהרות ואל תוך ארון, נועלים את הדלת. הם רואים את השמש ושוכחים הכל ממרגוט. כולם יוצאים ומשחקים, נהנים מהשעתיים עד שהגשם מתחיל לרדת שוב.
כשהילדים חוזרים לביתם המחתרתי, אחת הבנות זוכרת את מרגוט ומוכתת ברגשות אשם. היא מזכירה לילדים האחרים מה כולם עשו. עם תחושת אשמה מוחשית, כולם ניגשים לארון ומשחררים את שבויים.
עודדו את התלמידים לחוות חיים בלי שמש על ידי כיבוי אורות הכיתה והפעלת וילונות כהים לזמן קצר. הכוונו את התלמידים להרהר על הרגשות שלהם ולדון כיצד היעדר האור משפיע על מצב הרוח וההתנהגות, ועוזר להם להתחבר רגשית עם חוויית מרגוט בסיפור.
ניהלו שיחת כיתה על איך סביבות שונות יכולות לעצב עמדות, רגשות ואינטראקציות. שאלו את התלמידים לשתף סיפורים אישיים או לדמיין חיים באקלים קיצוני, ולטפח הבנה עמוקה יותר של ההגדרות בסיפור וההשפעות שלהן על הדמויות.
הזמינו תלמידים לחקור אזורים על כדור הארץ עם תבניות מזג אוויר יוצאות דופן, והשוו את ממצאיהם לחיים על כוכב ונוס בסיפור. הדגישו דמיון ושוני כדי להפוך את ההגדרה המדעית לבת־קיימא ולהגביר סקרנות.
בקשו מהתלמידים ליצור יצירות אמנות או שירה על אור השמש והגשם, בהשראת פעילויות בסיפור. הציגו את עבודותיהם בכיתה לחגוג נקודות מבט מגוונות ולהעמיק את ההשתתפות בטקסט.
ארגנו קבוצות קטנות לסיעור מוחות על דרכים שבהן אנשים יכולים לתמוך באחרים שמרגישים מבודדים או שונים. אתגרו את התלמידים להציג את הרעיונות שלהם ולהתחייב לפעולה אחת ככיתה, תוך חיזוק חמלה והכלה בהשראת חוויית מרגוט.
הנושא המרכזי של "כל הקיץ ביום" הוא השפעת הסביבה והבידוד על התנהגות האדם, ומדגיש כיצד השתוקקות, קנאה והחרמה יכולים לעצב יחסים בין ילדים.
כדי ללמד את "כל הקיץ ביום" בזמן שעת הלימודים, התרכז בקריאה בקול של הסיפור, בדיון על נושאים ודמויות מרכזיות, ושימוש בפעילויות מהירות כמו ציור או כתיבת מחשבות קצרות על חווית מרגו.
הילדים סוגרים את מרגו במלתחה כי הם מקנאים בזיכרונות שלה מהשמש ומרגישים קנאה כלפיה בשל שונה, מה שמוביל לבריונות ולהחרמה.
רעיונות מהירים כוללים דיון על ההגדרה של הסיפור, השוואת ונוס לארץ, חקר אמפתיה באמצעות הרגשות של מרגו ויצירת סיפור חזותי של האירועים המרכזיים.
הסביבה של ונוס, עם הגשמים הבלתי נגמרים ואור השמש הנדיר, משפיעה עמוקות על הדמויות בכך שהן נעשות רגשיות מדוכאות, חסרות תקווה לשמש ויותר נוטות לקונפליקטים ולהחרמה.